האיחוד האירופי האריך סנקציות נגד רוסיה לשלוש שנים; אושמנוב ופרידמן הוסרו מהרשימה

למה זה חשוב

משטר הסנקציות שכיסה כ-3,000 בני אדם וגופים היה אמור לפוג בחצות ה-22 בספטמבר, וללא הארכה היה פג אוטומטית — מה שהיה מאפשר גישה לנכסים מוקפאים באיחוד. זו הייתה הפעם הראשונה שהמשטר חודש לשלוש שנים במקום שישה חודשים, מה שמעלה את סף הלחץ לאתגרים עתידיים. הסרת שני אוליגרכים רוסים בכירים בעקבות דרישות של מדינות חברות בודדות יוצרת תקדים להסרות פוליטיות עתידיות. לטביה, ליטא ובעלות בריתן הבלטיות והסקנדינביות התנגדו בפומבי להסרה, ובכך חשפו מחלוקות פנימיות באיחוד האירופי על מדיניות כלפי רוסיה. ממשלת אוקראינה גינתה בפומבי את ההסרות וקראה למדינות האיחוד להטיל סנקציות לאומיות כפתרון עוקף.

מה קרה

ב-22 בספטמבר 2026 הגיעו שגרירי האיחוד האירופי בבריסל להסכם פשרה להארכת משטר הסנקציות האישיות הקשור לשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה ל-36 חודשים, עד 22 בספטמבר 2029. בעבר המשטר חודש מדי שישה חודשים בדרישת הסכמה של כל 27 מדינות האיחוד; כעת הוארך לראשונה לשלוש שנים.

כחלק מהפשרה הוסרו האוליגרכים הרוסים אלישר אושמנוב ומיכאיל פרידמן מרשימת הסנקציות. סלובקיה דרשה את הסרת שניהם; צרפת דחפה להסרת אושמנוב; לוקסמבורג דחפה להסרת פרידמן. הצבעה ב-21 בספטמבר לא הושלמה בשל התנגדותה הפומבית של לטביה. לטביה, שנותרה המדינה היחידה באיחוד שהתנגדה להסרה עד הסוף, הסירה בסופו של דבר את הווטו שלה, נמנעה בהצבעה במועצה, ופרסמה הצהרה שלפיה תטיל סנקציות לאומיות משלה נגד שני האוליגרכים ותשתמש בכל הכלים המשפטיים הזמינים כדי למנוע חסימת כספיהם ונכסיהם בלטביה. קבינט השרים של לטביה הורה למשרד החוץ להכין מיד הצעות וטיוטות חקיקה לסנקציות לאומיות.

משרד החוץ האוקראיני, בהצהרה של שר החוץ אנדריי סיביה, כינה את החלטת האיחוד "מבישה ובלתי מוצדקת", והוסיף כי מוסקבה חוגגת משום שקיבלה תחושת חסינות, השפלת האיחוד האירופי ומחלוקת בין אירופים. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הודה ללטביה על שלא תמכה בהסרה, ואמר לאחר פגישה עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין בניו יורק כי אותות להסרת סנקציות מאוליגרכים רוסים נראים "הרסניים ומזיקים".

כך מתארים זאת מקורות אוקראיניים

מקורות אוקראיניים מציגים את הפשרה בעיקר דרך ההשלכות הפוליטיות. זלנסקי מצוטט כשהוא מודה ללטביה ומכנה את ההסרות "הרסניות", ומזהיר שהפרשה ממחישה עד כמה קשה לשמור על אחדות האיחוד מול רוסיה. שר החוץ סיביה מכנה את החלטת האיחוד "מבישה ובלתי מוצדקת", טוען שמוסקבה חוגגת, וקורא לכל מדינות האיחוד להטיל סנקציות לאומיות על אושמנוב ופרידמן. הכותרות מדגישות את ההשלכות על משטר הסנקציות הרחב ואת התקדים שהפשרה יוצרת, ומציגות את ההסרה כניצחון פוליטי למוסקבה. דגש מיוחד מושם על עמדתה הפומבית של לטביה, המתוארת כבת ברית עקרונית שעמדה מנגד עד הסוף.

במה הדיווחים שונים

מקורות נבדלים בשאלה כמה בני אדם וגופים מכוסים במשטר הסנקציות המוארך: רוב המקורות מציינים "כ-3,000", בעוד הצהרת ממשלת לטביה מציינת "יותר מ-2,600". מקורות גם חלוקים בשאלה אילו מדינות באיחוד דחפו להסרה — סלובקיה מוזכרת באופן עקבי לשני האוליגרכים, אך יש מחלוקת אם צרפת היא הלוביסטית העיקרית עבור אושמנוב לבדו, או שצרפת חלקה מאמץ משולב עם סלובקיה ולוקסמבורג שכלל גם את פרידמן.

רקע

משטר הסנקציות של האיחוד האירופי בנושא שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה קיים מאז 2014 והורחב אחרי 2022 כך שיכלול את ולדימיר פוטין, את הנהגת רוסיה, אוליגרכים בכירים ואת נשיא אוקראינה לשעבר ויקטור ינוקוביץ'. הסנקציות האישיות כוללות הקפאת נכסים ואיסורי כניסה; חידושן מחייב הסכמה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, וכישלון בהסכמה גורר פקיעה אוטומטית. ב-14 בספטמבר האיחוד כבר האריך את המשטר לשבעה ימים משום שסלובקיה וצרפת התעקשו להסיר את שני האוליגרכים. לפי המקורות, דחיפתה של צרפת להסרת אושמנוב קושרה לניסיון להבטיח שחרור של אזרחים צרפתים העצורים באזרבייג'ן; דחיפתה של לוקסמבורג להסרת פרידמן קושרה לתביעת גישור בסך כ-16 מיליארד דולר שהגיש פרידמן נגד לוקסמבורג בנוגע לנכסים שהוקפאו.